אי התאמה למפרט והתכניות

 
אי התאמה בין המפרט ו/או התכניות של הדירה לבין המציאות בשטח, מהווה הפרה יסודית של חוק המכר ודורשת תיקון או פיצוי.
במהלך בדק בית הנדסי שנערך לפני מסירת הדירה או אחרי כניסת הדיירים לדירה, נבדקים ומאותרים ליקויי בנייה המוגדרים כאי-התאמה כזו.
ליקוי בניה זה יכול להתגלות תוך כדי תקופת הבדק והאחריות או במקרים מסוימים גם לאחר מכן. 

דוגמאות לאי התאמה בין המפרט לבין המבוצע בפועל:
 
  • המפרט מציין וונטה מכנית בחדר השירותים ובפועל לא קיימת וונטה כזו. 
  • מספר השקעים המובטח במפרט אינו תואם למציאות.
  • גובה חיפוי קרמיקה בחדר שירותים נמוך מהמובטח במפרט.
  • סוג הריצוף המופיע במפרט הינו גרניט פורצלן  45*45 ובפועל הדירה מרוצפת בקרמיקה 30*30
  • מספר חיבורי טלוויזיה וטלפון המופיע במפרט אינו תואם לשטח.
  • אורך המטבח אינו תואם למפרט.
  • החומר ממנו עשוי תריס הגלילה אינו תואם את המצויין במפרט.
  • סוג הזגוגית אינו מתאים למובטח במפרט.
  • סוג אבן החיפוי נחות מאשר זה המובטח במפרט.
 
דוגמאות לאי התאמה בין התכניות לבין המבוצע בפועל:
 
  • מידות חדרים בדירה קטנות בשיעור מעבר לסטייה המותרת בחוק (2%).
  • רוחב דלתות וחלונות קטן מהמתוכנן.
  • כיוון פתיחת הדלת הפוך מהמתוכנן.
  • מיקום שגוי אביזרים סניטריים בחדרי הרחצה.
 
פעמים רבות, דיירים אינם מודעים לליקוי אי התאמה משום שהללו אינם בולטים אם לא מכירים את צורת המדידה ואת הזכויות המגיעות לדייר.
להלן דוגמא קלאסית: 
אי התאמה בין מידות החדר לבין התכנית לעתים מתורצת בכך שהתכנית מציינת מידות לפני הטיח וחיפוי הקרמיקה ולכן יש הבדל במידות. אך האמת
היא שחוק התכנון והבנייה קובע במפורש כי המדידה תתבצע בין טיח לטיח או בין קרמיקה לקרמיקה וזו המידה המופיעה בתכנית.
דוגמא נוספת:
אדם מהיישוב אינו מכיר בדרך כלל את סוגי חומרי הבנייה. כך יתקשה להבדיל בין סוגי זגוגיות שונות ועוביים שונים של זגוגיות ולכן לא יוכל לדעת כי הזגוגיות
בביתו בטיחותיות פחות מהמובטח.