רטיבות במבנים טרומיים

 
1.         חדירת רטיבות דרך מישקים
אלמנטים טרומיים, כמו קירות, קורות, תקרות, עמודים וכו' מיוצרים במפעל. אלמנטים אלה מועברים לאתר הבנייה ושם מורכבים.
ניתן לבנות את הבניין כולו מאלמנטים טרומיים ואפשר להשתמש באלמנטים טרומיים משולבים ביציקות באתר.
 
בכל מקום ששני אלמנטים טרומיים מחוברים זה לזה נוצר מישק.
המישק צריך למלא שתי דרישות עיקריות:
א.      דרישות פונקציונליות כגון אטימות בפני מים, בידוד תרמי, בידוד אקוסטי)
ב.      דרישות קונסטרוקטיביות המבטיחים את יציבות המבנה.
 
קיימות שיטות שונות לאיטום המישקים. הקפדה על איטום מושלם הנה הכרחית.
כאשר האיטום אינו מתאים חודרת רטיבות אל תוך המישק שבין האלמנטים הטרומיים וגורמת לנזקים שונים.
שני סוגי נזקים עיקריים הם:
א.      פגיעה בבידוד התרמי ועקב כך עיבוי הגורם לעובש על גבי החלק הפנימי של הקירות. 
ב.      חדירת רטיבות דרך המישקים אל תוך הדירה והתנפחות הטיח.
 
 
תיקונים כגון איטום חיצוני גס בין המישקים הוא חסר ערך מכיוון שאינו מטפל במקור הבעיה.
את התיקון יש לבצע בתוך המישק עצמו וזאת ע"י חשיפתו והשלמת האיטום הפנימי.
 
2.     חדירת רטיבות מחלונות
תופעת חדירת הרטיבות, במבנה הבנוי בשיטה מתועשת, מהתפר שבין המשקוף העיוור של החלון לבין הבטון שסביבו אופיינית כאשר הביצוע לקוי.
 
חדירת המים נובעת מחוסר איטום בין המשקוף העיוור לבין הבטון שמסביבו.
 
בצורת עבודה נכונה מתבצע איטום (ע"י יריעות EPDM לדוגמא) על גבי קיר הבטון והמשקוף העיוור – וזאת לפני חיפוי האבן החיצוני בגליף החלון (גליף הוא הכינוי לצד הקיר שעליו מקובע החלון).
אך כאשר מתבצע החיפוי גם בגליף החלון לפני היציקה לא ניתן לאטום ואז נוצרת נקודת כשל לחדירת מים בין המשקוף העיוור לבטון.