החוק מחייב את המתכנן והקבלן להשמע למערכת מפורטת של תקנים והוראות. מערכת זו הבנויה מאלפי סעיפים ותתי סעיפים, מטרתה להגן על הדייר ועל הדירה על כל מורכבויותיה.
דירה יכולה לעבור בציון מצטיין את כל בדיקות איכות הביצוע ברמות השונות – החל מהשלב ומערכות האינסטלציה ועד לרמות הגמר העדינות ביותר, ועדיין להכיל ליקויי בניה רבים הנובעים מתכנון לקוי.
כך למשל יכול להמצא חלון שהוא קטן מהמורשה בתקן וגורם לבעיות אוורור.
מעקה מרפסת שנראה נוצץ ויוקרתי יכול להתגלות כנמוך מהגובה המותר בתקן או כבעל מרווחים גדולים מדי בין עמודיו – כשלים שעלולים להיות מסוכנים ביותר בבית עם ילדים.
ליקויים שכיחים אחרים מתגלים כאשר בעלי הדירה מגלים לאכזבתם כי חדר המקלחת שהשקיעו מחשבה ותכנון קפדניים בבחירת חיפויי הקרמיקה והכלים הסניטריים המודרניים שבו – פשוט אינו נוח לשימוש עקב צפיפות המקשה על התפקוד בו. מסתבר כי גם בתחום זה חשב המחוקק איך להגן על הדייר וקבע מרחקים מינימליים המותרים בין הכלים הסניטריים בחדרי האמבטיה. ואם ישאלו המקנטרים – והרי הרוכשים ראו לפני המעבר לדירה את התכניות והסכימו עם התכנון – איך הם באים עכשיו עם טענות?
יענה על כך המחוקק כי אין חובה על הדייר לדעת את דרישות התכנון שקבע המחוקק.
זאת אומרת שאם דיירים חתמו על תוכניות הנוגדות את התקנים -עדיין יוכלו לבוא ולתבוע את זכותם לקבל לידיהם דירה תקינה על פי החוק.
