שנת בדק

בניגוד ל”תקופת בדק” ו”תקופת אחריות” שהם מושגים אותם טבע המחוקק בחוק המכר, לא מופיע כלל בחוק המושג “שנת בדק”. למעשה, מדובר במושג שהגיע מצידם של הקבלנים. אלו, מעדיפים לרכז את כל תלונותיהם של הדיירים למועד אחד ויחיד שיתרחש בתום השנה הראשונה למגוריהם של הדיירים בדירתם החדשה.

בצורה זו, מצמצמים הקבלנים את תקופת הבדק ותקופת האחריות שאוכן יכול לנוע ביחד בין ארבע שנים לשבע שנים – לכדי שנה אחת בלבד.
כאשר גם את אותה שנה הם מצמצמים למעשה לפרק הזמן שחותם את השנה כולה.
כך שמענו על דיירים שבבואם להתלונן על ליקוי בניה מסוים שנמצא בדירתם, התבקשו אחר כבוד להמתין לסוף השנה הראשונה – היא שנת הבדק – שלאחריה יגיע הקבלן על מנת לקבל מהם את כל תלונותיהם.

כך נוצר אצל הדיירים הרושם המוטעה כי כל תלונותיהם חייבות להיות מרוכזות לאותו פרק זמן נכסף של תום שנה הבדק.
או להבדיל, דיירים שבבואם להתלונן על ליקוי בניה מסוים שנמצא בדירתם, התבשרו כי מכיוון שכבר תמה לה שנת הבדק – הם איחרו את המועד.

זוהי הטעיה חמורה.
הדייר סובל מכך בכמה מישורים – ראשית, הוא נאלץ לחיות עם ליקוי בניה במשך שנה שלמה באופן מיותר לגמרי. מדוע עליו לחכות במשך שנה עם דבר שיכול לבוא על תיקונו לפני כן? בדחייה של התלונה, מרוויח הקבלן זמן בו יתכן ולדייר ימאס להתלונן והוא יוותר על התיקון או שיתרגל לליקוי הבניה וישכח ממנו תוך שקיעה בבמרוץ חייו השוטף.

שנית, דייר עלול לוותר על תביעתו לתקן ליקויי בניה שיתגלו לאחר שנה, בחושבו כי כבר איחר את המועד.
זהו פספוס עצום. הלא חוק המכר נועד להגן עד הדייר וזכויותיו. דירה היא מוצר מורכב ביותר וישנם ליקויים שמטבעם צצים ועולים במהלך השימוש השוטף בדירה – גם לאחר השנה הראשונה.